אני ואני ואני/ פרשת עקב / חומש דברים

כ״א באב ה׳תשפ״א (יולי 30, 2021)

״כוחי ועוצם ידי״  – מטבע לשון מפורסם מופיע בפרשה שבעצם מדבר על – ״אני״. אני יודע, אני חזק, אני מכיר, אני חכם, אני שולט ועוד הרבה אני-ים. האדם המתואר כאן בפרשה חושב שהגיע לבדו לכל הישגיו ומנתק את הצלחותיו מהבורא.

רבנו בחיי מתאר מנגנון כזה, של עושר ונכסים שגורמים לאדם להתבלבל:  ״הגאווה סיבה להשכיח העיקר, כי מתוך השפע וריבוי השלווה, ליבו של אדם מתגאה, ויצר הרע מתגרה בו, ועושה כל חפציו עיקר, וחפצי שמים – טפלים״.

רבנו בחיי מדבר על האגו. האגו השלילי, לא האגו החיובי שמניע אותי להתקדם ולהתפתח.

 

איך זה רלוונטי לנו היום כיוגיסטים?

הרבה מבעיות העולם נובעות מהסיפור הזה של האגו. האגו מחזק את הנפרדות בעולם. איננו יצורים נפרדים. אנחנו יצורים שחיים בחברה. בתוך מערכת טבע אחת. אין הבדל ביננו במהות שלנו. אם נבין את זה אז אין סיבה שנדאג רק לחיים הפרטיים שלנו אלא גם לחיים של הכלל. נתנהג בהתאם למערכת הטבע האחת המאוחדת. אחדות במקום נפרדות.

היוגים והמקובלים במסע הרוחני שלהם שואפים אל האחדות, אל האחד ובעצם אל האהבה.

הכלל הראשון ביוגה – ״אהימסה״ – אי אלימות מדבר על אי אלימות מתוך מחשבה שאני לא יכול לפגוע באחר אם הוא כמוני. יציר הבריאה.

אני עשיתי את עצמי? עשו אותי וככה נולדתי.

אז מי אני? האדם שבתוך האדם שבתוכי. זה בעצם התודעה שלי. הנשמה שלי.

על ידי אימון מדיטאטיבי והודיה אפשר להגיע ולהתחבר אל האדם שבאדם בתוכי, על ידי ניקוי רגשות ומחשבות לא רצויות. לאני האמיתי שלי. שהוא בעצם התודעה שלי. ומשם בעצם להנהיג את עצמי ולהביא את מחשבותיי לתכלית

להיטיב לכל הנבראים ולממש הלכה למעשה את ״ואהבת לרעך כמוך״. מאחל בכל ליבי שנצליח!

 

שבת שלום ומבורך,

עדי

 

נ.ב. אני יוצא לחופשה ארוכה. החלטתי בזמן החופשה להפסיק לכתוב את הטור הזה. תודה רבה רבה לכל הקוראים במשך השנתיים וחצי האחרונות שהטור הזה נכתב.

נ.ב.ב. השראה לכתיבה מהדברים של סיון רהב מאיר על הפרשה.