תודה נצחית/ פרשת צו/ חומש ויקרא

י״ט באדר ב׳ ה׳תשע״ט (מרץ 26, 2019)

לפי חכמת הקבלה המילה צו מלשון צוותא, חיבור. עבודת הקרבנות כפי שדיברנו עליה בשבוע שעבר בפרשת ויקרא היא עבודה שמתרחשת גם בנפש האדם. האדם מתקרב אל עצמו, אל הסביבה, אל הבורא. הוא מקריב מעצמו כדי להתקרב.
קרבן תודה הוא אחד הקרבנות שמוזכרים בפרשה. האדם מעלה קרבן זה כדי להודות לבורא על החסד שגמל עמו. יש קשר בין ברכת ״ הגומל״ לקרבן תודה אחרי יציאה ממצב קשה, כמו יולדת שמברכת את הברכה הזאת אחרי לידה.

איך זה רלוונטי לנו היום כיוגיסטים?
מהחווייה האישית שלי כמתרגל, כתלמיד וכמורה ליוגה , בכל סוף תרגול/שיעור יוגה אני אומר תודה.
מודה על הזכות לתרגל, להתקרב אל עצמי, להתחבר לתלמידים שבוחרים להשתתף בשיעורים בסטודיו.
זאת אחת הסיבות העיקריות שאנחנו עוצרים לעוד רגע של התבוננות בסוף שיעור. להודות על כל הטוב שאנחנו זוכים לו בכל רגע ורגע. לכל אלה המלווים אותנו בדרכנו. למורים, הורים, תלמידים, בורא עולם וכו׳.
אם אני מלמד הרבה במהלך יום עבודה אז אני זוכה לאמר הרבה פעמים ביום תודה.
הנשימה שאנחנו נושמים בכל רגע ורגע, האפשרות לתרגל יוגה ברובד כזה או אחר. שום דבר לא מובן מאליו. מבחינתי זאת מציאות של נס.
לצד הדברים הטובים עליהם אנו מודים, אנחנו רוצים להודות גם על הדברים הפחות טובים. אותם הדברים שמכעיסים אותנו ומייצרים אצלנו רגשות שליליים. צריך לזכור שאותם דברים ״מעצבנים״ באים ללמד אותנו שיעור מסוים והם מצמיחים בתוכנו הזדמנות להשתפר ולהשתנות. לכן אנו מודים גם עליהם.
בעתיד לבוא קרבנות מסוימים יתבטלו אבל קרבן התודה לא יתבטל. כנראה שההסבר לכך הוא שהתודה היא נצחית וכל הזמן צריך לטפח אותה ולהכיר בטוב שקורה כל הזמן.

מאחל לכולנו פורים שמיייחחח!