השתדלות לעומת בטחון/פרשת מקץ/חומש בראשית

ל׳ בכסלו ה׳תש״פ (דצמבר 28, 2019)

״ויהי מקץ שנתיים ימים ופרעה חלם והנה עומד על היאר״.
יוסף נמצא כבר עשר שנים בכלא המצרי ונענש לעוד שנתיים נוספות בכלא. חז״ל מסבירים שההסבר לשנתיים נוספות בכלא זה שהוא סמך על שר המשקים שיזכור אותו ויזכיר אותו לפרעה על חלום שהוא פתר לו במקום לסמוך על הבורא שידאג לו. מה הוא בסך הכל עשה? ביקש טובה, ונענש על זה. הדרגה הרוחנית/תודעתית של יוסף היא דרגה גבוהה. הוא אמור לסמוך על הבורא בלבד ולא על אדם שיציל אותו.
לומדים מהסיפור הזה על קונפליקט תמידי בין ההשתדלות שאדם עושה לבין הביטחון בבורא.
ביטחון זה האמונה שהכל מהבורא. מה שצריך לקרות יקרה. השתדלות זאת האמונה שכל מה שאני משיג זה מהמאמץ שלי. אתגר החיים שלנו זה למצוא את האיזון בין ההשתדלות לביטחון לפי הדרגה הרוחנית/תודעתית שאנחנו מייחסים לעצמנו.

איך זה רלוונטי לנו היום כיוגיסטים?

כולנו מתאמנים כדי להשיג משהו. גמישות, כח, העלאת רמת האנרגיה בגוף, רוגע ושלוות נפש וכו׳.
ה״משחק״ הזה בין השתדלות לביטחון מתחיל בזה שאני מופיע לאימון ומתאמן. ״אם אין אני לי מי לי״ ואני לא מצפה לתוצאות.

נגיד שאני שואף להשיג רוגע ושלוות נפש. ואחרי אימון של שעה בכל בוקר אני מצליח לשמר את ההרגשה הזאת. העבודה מעכשיו תהיה להפחית במעט את זמן האימון בהדרגה ולראות עד כמה אני מסוגל להפחית את זמן האימון ולשמר את שלוות הנפש באותה רמה.

העקרון תקף גם לדוגמא לגבי כמות האוכל שאני אוכל ביום. אדם שמפותח מאד תודעתית זקוק למעט אוכל כדי לקיים את עצמו. לאט לאט אפשר להוריד את כמות האוכל שאנחנו צורכים ולהישאר באותה רמת אנרגיה גבוהה.

מאחל שנצליח להאיר את המקומות שצריכים אצלנו יותר אור ולטפס לרמת תודעה גבוהה יותר.

שבת שלום וחג חנוכה שמח!

כל הזכויות שמורות לעדי יוגה