אכילה מודעת / פרשת בשלח / חומש שמות

ט״ו בשבט ה׳תשפ״א (ינואר 28, 2021)

אחד הנושאים שמופיעים בפרשתנו הוא פרשת המן. אלוקים מודיע למשה כי ימטיר בבוקר לחם מן השמים בדרך נס. המזון השמיימי מכונה מן. משה מנחה את בני ישראל ללקוט מן המן בשיעור קבוע – עומר לכל נפש. עוד הוא מצווה אליהם שלא יותירו ממנו לבוקר המחרת. היו שלא צייתו למשה, אך המן שהותירו התעפש והתקלקל. עוד הורה משה שביום שישי ילקטו מנה כפולה שתספיק גם ליום המחרת, שכן ביום השבת אין לצאת וללקט מן. יש שאינם מצייתים ויוצאים לחפש מן בשבת. כמובן שהם לא מוצאים דבר.
אנחנו קוראים את פרשת בשלח בסמוך לט״ו בשבט ולא במקרה. חג ט״ו בשבט (וכל חודש שבט) לפי תורת הסוד הוא חג שנועד לעבודה על תאוות אכילה. ישנם מזונות כמו לחם שאנחנו אוכלים אותו אבל לא מתאווים אליו. זה משמש לנו לצורך קיומי. הפירות שהם מתוקים והם היו הממתק הקלאסי של העולם העתיק, להם אדם כבר חש תאווה. בפעם הראשונה שאנחנו נפגשים עם פירות בתורה זה פרי עץ הדעת שתאווה הוא לעיניים. כך מתבטא הפסוק.
פרשת המן היא ביטוי לאופן בו אדם מתמודד עם הצרכים האכילתיים ובכלל הקיומיים שלו.

איך זה רלוונטי לנו היום כיוגיסטים?

תאווה זה צורך נפשי. כשאדם מתלבש עם בגדים חמים בחורף הוא צריך את הבגדים כדי לשמור על חום גופו אבל הוא לא מתאווה לבגדים. הכל תלוי איך אדם אוכל. האם אדם אוכל מתוך תאווה או מתוך כוונה רוחנית ״צדיק אוכל לשובע נפשו״.
בכל ריטריט יוגה שאנו מקיימים, אנחנו מקדישים כמה דקות לתרגול אכילה מודעת. התרגול הזה מגיע אחרי הליכת בוקר מוקדמת ותרגול יוגה ארוך. כולם רעבים ועכשיו אנחנו מבקשים מהמתרגלים לנהוג באיפוק, ללעוס לאט, להניח את המזלג על השולחן בין ביס לביס. כשאנחנו מרגישים ש״התעללנו״ מספיק במתרגלים אנחנו מפסיקים את התרגיל ומאפשרים להמשיך לאכול, כל אחד לפי הרגליו.

שבת שלום ומבורך וט"ו בשבט שמח,
עדי

נ.ב. השראה לכתיבה מהדברים של הרב חגי לונדין על הפרשה.

נ.ב.ב. הקדשה לאבא שלי שחגג השבוע יום הולדת. אבא שלי רזה כל חייו. הוא אוכל שלוש ארוחות ביום וכשהוא מרגיש שבע הוא פשוט מפסיק לאכול.