אנחנו ״קוטרים״?/פרשת שלח-לך/חומש במדבר

כ״א בסיון ה׳תש״פ (יוני 13, 2020)

הפרשה דנה במרגלים שמשה שולח לארץ ישראל. המרגלים חוזרים ומוציאים את דיבת הארץ (מלבד כלב בן יפונה ויהושע בן נון). עם ישראל מתלונן שהוא לא רוצה להיכנס לארץ ישראל. גם בעוד כמה מקומות בתורה מוזכר שעם ישראל מתלונן על המצבים בהם הוא חי ולגבי העתיד שלו. לכאורה נראה שאנחנו עם של מתלוננים. שאלה שנשאלת היא: אם הבורא יודע שהמרגלים יחזרו ויוציאו את דיבת הארץ, אז למה מלכתחילה לאפשר למשה לשלוח אותם שיחזרו ויטעו את עם ישראל? התשובה היא שהתקופה של עם ישראל במדבר היא התוויית הדרך לפני כניסתם לארץ. הם צריכים לעבור את כל הקשיים שהם עוברים על מנת להשקיע מאמץ ורק אז לאחר העבודה והאתגרים שהם עברו במדבר, הם מגיעים לארץ ישראל מתוך הערכה גדולה וממקום של הבנה במתנה הגדולה שהבורא נותן להם.

איך זה רלוונטי לנו היום כיוגיסטים?

כולנו חווים קשיים, אתגרים וזמנים פחות טובים. אם נשכיל להסתכל על הזמנים האלה כאתגרים שעלינו לעבוד איתם ולהתבונן בהם ודרך הקושי למצוא את הכח הפנימי המיוחד שנמצא בתוכנו להתגבר, אין ספק שהחיים שלנו יהיו יותר טובים ונצליח להביא את עצמנו למקום הרבה יותר טוב.
פציעה (חס ושלום) היא אתגר. לפעמים כל תרגול היוגה צריך להשתנות כדי להמשיך בשגרת תרגול. במקרה הפחות טוב יש צורך להפסיק לגמרי לתרגל.
הצד החיובי של פציעה הוא שזה מחייב אותנו לעצור ולהעריך את מה שיש לנו.
בנימה אישית, פציעה שהיתה לי בברך גרמה לי להעריך את מתנת הפציעה הזאת ואת הבריאות שלי. הפציעה הביאה אותי ליוגה. אני שמח שבעקבות האתגר הזה, אני יכול לעזור לאנשים להרגיש טוב יותר עם הגוף והנפש שלהם.

שבת שלום ומבורך,
עדי

נ.ב. השראה לכתיבה מהדברים של הרב נחמיה וילהלם על הפרשה.