בין חיים גשמיים לחיים רוחניים / פרשת בהר-בחוקותי / חומש ויקרא

כ״ד באייר ה׳תשפ״א (מאי 6, 2021)

פרשת בהר מדברת על שמיטה. ״כי תבואו אל הארץ ושבתה הארץ שבת לה׳״. אנחנו מתבקשים לשמור לא רק את השבת אלא גם ״ושבתה הארץ״, על שנת השמיטה. פעם בשבע שנים אנחנו מתבקשים להפסיק לעמול ולהתפרנס. לשמוט את השליטה הבלתי פוסקת שלנו במציאות למשך שנה שלמה. שמיטה היא עקרון חשוב לחיים בכל מיני תחומים של החיים. כדי שהחיים יתפתחו ויתקדמו אנחנו צריכים דווקא להרפות ממהומת החיים הרגילה. מצד אחד, עלינו לחיות חיים גשמיים, ״שש שנים תזרע שדך..״ – עלינו לזרוע ולחרוש, לפעול בדרכי הטבע. אם נתנזר מהעולם ונעסוק רק בתפילה ומדיטציות – לא יצמחו לנו פירות. מצד שני, אחת לשבע שנים, עלינו להתנתק מחיי החול ולעשות שנת שבתון רוחנית, שנה שנקדיש לתפילה ולמדיטציות, ללימוד תורה ולמעשים טובים. התורה מצווה עלינו לחיות בעולם הזה ובכל זאת להישאר מעליו. מצד אחד לעשות הכל בדרכי הטבע ומצד שני לדעת שברכת הבורא היא שתסייע לנו למעלה הטבע. את הכח לחיים האלה אנחנו מקבלים מהשנה השביעית שבה עושים פסק זמן. פסק זמן או מנוחה = סוד לריפוי. ומה זה ריפוי אם לא התחדשות?

איך זה רלוונטי לנו היום כיוגיסטים?

בגיל 11 עליתי ארצה מניו יורק. בגיל 13 זכיתי לקרוא את פרשת בהר. היא פרשת בר המצווה שלי. גדלתי במשפחה מסורתית לפי ערכי היהדות אבל לא באמת ידעתי מה זו רוחניות. גיליתי את המושג הזה בשלב מאוחר בחיים. המורה בשיעור הקבלה הראשון שלי הסביר ש: רוחניות = גילוי הבורא לנברא בעולם הזה. אוקיי, עכשיו סופסוף הבנתי מה הכוונה כשמזכירים את המושג הזה. והבנתי שזה לא קשור לשרוולים ושאנטי באנטי (דווקא הפוך – סדר ומשמעת). אבל איך מגיעים לזה? והנה התשובה: הפיכת הרצון לקבל לעצמי (אגואיזם) לרצון לתת לאחר (אלטרואיזם). זאת משימת החיים שלנו. המשימה הזאת בשפה הרווחת יותר היום היא להגיע ל: ״ואהבת לרעך כמוך אני ה׳״. תרגול יוגה הוא שער/אמצעי לגלות את מהותנו הפנימית. ברגע שאנחנו באמת מכירים את עצמנו אז אנחנו יכולים לעשות את העבודה האמיתית שלשמה הגענו לעולם הזה. שנזכה ללמוד לשלב בין החיים הגשמיים לחיים הרוחניים ו״להוריד״ רוחניות לגשמיות.

שבת שלום ומבורך,
עדי 🙏

נ.ב. אני מקדיש את הטור הזה לסבתא שלי. סבתא שרה. השבוע אנחנו מציינים שנה לפטירתה. היא מהווה עבורי מודל. אישה שהסתפקה במועט בגשמיות אבל לא הסתפקה ברצון שלה לרוחניות (לנתינה). צירפתי תמונה שלה ושלי.
נ.ב.ב. השראה לכתיבה מהדברים של הרב נחמיה וילהלם על הפרשה.