המתיקות שבפרי / פרשת יתרו / חומש שמות

כ״א בשבט ה׳תשפ״א (פברואר 3, 2021)

פרשת יתרו היא אולי הפרשה החשובה ביותר בתורה. פרשת מעמד הר סיני שבה נאמרו עשרת הדיברות. בפרשה הזו נאמר במדרש: מעמד הר סיני נמשל למלך שהיה לו פרדס ובו מיני אילנות ופירות ורק המלך היה נכנס לתוכו. משעמדו בניו על פרקם, אמר להם המלך, מעתה תהיו אתם משמרים אותו. ההמשלה הזו של מעמד הר סיני, ושל התורה לפרדס מלא פירות זה משל שחוזר מספר פעמים בדברי חכמים.
יש משהו בפירות, בניגוד למזון מן החי או מזון תעשייתי, שנראה לא נגיש. הפרי מורכב משני חלקים – תוך וקליפה. הקליפה לא מאפשרת לכאורה לגעת בפרי. אבל דווקא על-ידי עמל, קילוף הקליפה, אפשר לגעת בתוך הפרי ואז מתיקות הפרי מתגלה והיא גדולה.
לרובינו דברי תורה במבט ראשון אינם נגישים. חכמות אחרות, חוויות דמיוניות תמיד ייראו יותר נוצצות ומושכות.
אבל ״משעמדו בניו על פרקם״, כשאדם מתבגר, הוא מצליח לגעת/לחוות את המתיקות של הפרי.
אחד הימים בהם אנחנו טועמים את המתיקות של ארץ ישראל הוא ט״ו בשבט שחגגנו בשבוע שעבר.

איך זה רלוונטי לנו היום כיוגיסטים?

אימון היוגה כמו קילוף הקליפה של הפרי מצריך עמל והתמדה. בכל יום אנחנו מקלפים עוד קצת מקליפת הפרי. כך אנחנו מצליחים לגעת בפרי ולטעום את המתיקות של האימון. לחוות מימד יותר עמוק בתוכנו. יש טעמים שונים למתיקות של הפרי אצל כל אחד מאיתנו. אצל אחד זה הרגשת החיות והתעלות האנרגיה שחשים בסוף האימון ושעות אחרי האימון. אצל אחר זו הכרה צלולה יותר ובהירות מסוימת לגבי ההוויה וכו׳.
בתחילת דרכנו כמתאמנים/מתרגלים, האימון מרגיש קשה ולא נגיש במובן מסוים. אולם ככל שמתמידים באימון, האפשרות לטעום מהמתיקות הזו מתגברת וזה מביא לאושר. אושר הוא התוצאה לאימון טוב שנעשה לאורך זמן.

שבת שלום ומבורך,

עדי

נ.ב. השראה לכתיבה מהדברים של הרב חגי לונדין על הפרשה.