ואהבת לרעך כמוך/פרשת קדושים/חומש ויקרא

כ״ט בניסן ה׳תשע״ט (מאי 4, 2019)

בשיעור הראשון שלי בחכמת הקבלה לפני כ-9 שנים המורה שאל מה זה רוחניות? התשובה שלו הפתיעה אותי. התשובה היתה אהבה, נתינה, השפעה. בפרקטיקה, להפוך את היצר הרע שלי ליצר הטוב. להצליח להתגבר על הדחף האגואיסטי שלי ולהפך אותו לנתינה ולעזרה לזולת.

מובא בפרשת קדושים הפסוק המפורסם ״ואהבת לרעך כמוך״.
רבי עקיבא אמר על הפסוק שזה כלל גדול בתורה.
בעל הסולם הרחיב ואמר שהפסוק הזה הוא הכלל הגדול של התורה. ז״א שכל מצוות התורה כלולות בה. ושכל מה שאנחנו עושים זה כדי לקיים את הכלל הזה. גם הבורא מקיים את המצווה הזאת כי הבורא הוא טוב ומיטיב לכל נבראיו. וההטבה באה לידי ביטוי באהבה גדולה מאד. אם מתבוננים היטב, אפשר לראות שכל נתיבות התורה מובילות לאותו מקום, אהבה.

איך זה רלוונטי לנו היום כיוגיסטים?

לאלה שבוחרים להתייחס לתרגול שלנו כתרגול רוחני (ולא רק בריאותי), התרגול שלנו בסטודיו הוא בסך הכל שער כניסה למימד הרבה יותר רחב.
הנחת יסוד בסיסית בפסוק ״ואהבת לרעך כמוך״ היא שבראש ובראשונה אדם אוהב את עצמו. אם אני לא אוהב את עצמי, איך אוכל לאהוב את האחר ״כמוך״.
הנחת היסוד דומה ליאמה הראשונה ביוגה – אהימסה (אי פגיעה). אני לא פוגע באחר מתוך מחשבה ששנינו נבראנו בצלם אלוקים ושאנחנו מקושרים. אם אנחנו מקושרים אז פגיעה באחר (אגב, כל יצור חי) זה כמו פגיעה בעצמי.

מאחל לכולנו שנתייחס לאחר כמו שהיינו רוצים שיתייחסו אלינו.