מה הקשר בין חטא העגל לתנוחת הלוטוס? / פרשת כי תשא / חומש שמות

כ׳ באדר ה׳תשפ״א (מרץ 4, 2021)

בפרשה מסופר על חטא העגל. משה יורד מהר סיני לאחר ארבעים יום וארבעים לילה ומופתע לראות עגל זהב. מתברר שהתעורר ב-3000 אנשים דחף לאל גשמי ומהיר. עגל זהב. משה מיד שובר את לוחות הברית. אם הוא רק היה יורד מההר 6 שעות קודם לכן…, או שהם היו מתאפקים עוד שש שעות בלבד…. גם אדם וחווה היו צריכים לחכות רק מספר שעות (שלוש בלבד) ואז היה מותר להם לאכול מפרי עץ הדעת. לא חבל? עם ישראל מקבל את התורה, בונה את המשכן, מגיע לדרגה מאד גבוהה אבל שוב מפספס ושוב מאבד את ״גן העדן״.

איך זה רלוונטי לנו היום כיוגיסטים?

תנוחת הלוטוס היא אולי התנוחה הקלאסית הכי מזוהה עם תרגול היוגה הפיסי. כמעט כל מתרגל יוגה שואף לשבת בישיבת לוטוס. הפיתוי לחלקנו לשבת בלוטוס כמו המתרגל במזרן לידנו הוא גדול. אבל כדי לבצע את התנוחה נדרשת סבלנות (למעט הגמישים מאד מלידה). אין פתרונות קסם. יש צורך לאמן את הגוף בהדרגה. הברכיים שלנו לא אוהבות שאנו מנסים בכוח לאלץ את פלג הגוף התחתון להיכנס ללוטוס. מפרק הירך צריך להיפתח בהדרגה, שרירי הישבן צריכים להתגמש ועוד דברים צריכים לקרות כדי שהתנוחה תתאפשר בנוחות. לפעמים מרגישים שזהו, היום אני אצליח, ואז דוחקים בכף הרגל להיכנס לתנוחה אבל הגוף עדיין לא מוכן. ה״עונש״ לחוסר הסבלנות שלנו עלול להיות קרע במניסקוס או קרע באחת מרצועות הברך. אפרת, אחת המורות בסטודיו שלנו מתרגלת יוגה 15 שנים, ובשנה שעברה היא הצליחה לראשונה לשבת בלוטוס. כל הכבוד לה על הסבלנות וההתמדה. לאן אנחנו ממהרים? הגוף שלנו נועד כדי לשאת את הנשמה שלנו, והגוף הוא הכלי עליו יש לשמור בבריאות טובה כדי לממש את ייעודו. כשהגוף שלנו חזק ובריא ניתן לשבת בנוחות ולעשות את העבודה הרוחנית שאנחנו שואפים לעשות בעולם הזה.

שבת שלום ומבורך,
עדי

נ.ב. השראה מהדברים של רפאל כהן על הפרשה.