מעלת הזריזות / פרשת וירא / חומש בראשית

י״ט במרחשוון ה׳תשפ״א (נובמבר 6, 2020)

פרשת השבוע מספרת על אברהם אבינו, מכניס האורחים המפורסם בהיסטוריה. אברהם אבינו זקן מאד, הוא עושה לעצמו ברית מילה. מזג האוויר שמשי וחם מאד. הוא יושב בפתח האוהל וממתין למלאכים. זה די מוזר, אברהם איש מבוגר, אחרי ניתוח (ברית מילה) ביום חם מאד והוא יושב דרוך באוהל שלו כדי לראות אם אפשר להכניס אורחים. מוגזם, לא מוגזם? מה הלחץ? ומה ההסתברות שביום חם מאד אנשים יסתובבו במדבר? וכשמגיעים האורחים, איך אברהם מקבל אותם? ״וירץ לקראתם מפתח האהל״.מאברהם, שרץ ומתאמץ בזריזות כדי להכניס אורחים על אף שהיה זקן וחלש אנו לומדים את מעלת ומידת הזריזות.

איך זה רלוונטי לנו היום כיוגיסטים?

אברהם עסק בגמילות חסדים עם כל הנשמה. משפט מפורסם קובע: ״הגשמיות של האחר – היא הרוחניות שלך״. לפעמים אנחנו נוטים לחשוב שרוחניות זה ישיבה במדיטציות ארוכות או דברים מהסוג הזה. אין ספק שעצירה לצורך איפוס ו/או התבוננות עשויה לעזור בהתפתחות הרוחנית שלנו אבל זה רק אמצעי אחד. דאגה לצרכים הפיזיים של הזולת זה חלק מהמשימה הרוחנית שלנו. כאשר אנחנו רצים בזריזות אחר גמילות חסדים, אנחנו רצים אל גן העדן האבוד. אנחנו חוזרים אל המקור של חיינו. גמילות חסדים זו המהות שלנו. כל העניין בחכמת הקבלה לפי הרב אשלג (בעל הסולם) זה להפוך ממקבל (לעצמי) לנותן. פשוט לאמר אבל קשה לביצוע (לי לפחות). היוגים הגדולים והמקובלים הצליחו להפוך את הטבע שלהם לנותנים. הם אומרים לנו שכל אחד יכול אם יש לנו רצון חזק. הלוואי שאזכה/נזכה!

שבת שלום ומבורך,
עדי