על יתדות, עקבים וריטריט במדבר / פרשת ויקהל-פקודי / חומש שמות

כ״ז באדר ה׳תשפ״א (מרץ 11, 2021)

עיקר פרשת ויקהל מוקדש לתיאור בניית המשכן וכליו. משה מבקש מן העם להביא את החומרים הנחוצים למלאכת המשכן. במלאכת המשכן המון המון פרטים קטנים. אני רוצה להתעכב על פרט אחד, פסוק שאולי לא נשמע משמעותי במיוחד. ״את יתדות המשכן ואת יתדות החצר ואת מיתריהם״. רש״י מפרש: ״יתדות, לתקוע ולקשור בהם סופי היריעות בארץ שלא ינועו ברוח״. לעיתים הפרטים הקטנים עשויים להיראות לנו טפלים אבל אלו הם יסודות המשכן (גם המשכן הפנימי שלנו שנמצא בתוכנו), היסודות המובילים להבנה, עוצמה והתקרקעות. ולא תיפול רוחנו.

איך זה רלוונטי לנו היום כיוגיסטים?

ניתן להסיק מהדוגמא הפשוטה הזאת עד כמה חשוב לרדת לפרטים הכי קטנים. אין ההתייחסות ליתדות שכן או שלא מתחברות ליריעות המשכן אלא התייחסות אליהן כמקשה אחת יחד עם היריעה והיתד וכו׳. אפשר ללמוד מזה גם על עבודת החינוך. גם כשרוחות ערות ומנשבות בעולם, התלמיד עומד חזק על משמרתו. זה הסימן שהחומר שהמורה לימד חודר ומחלחל לפנימיותו של התלמיד. כשאנחנו מבצעים תנוחות יוגה, חשוב להרחיב את תודעתנו לכל הפרטים הקטנים. תלמיד מתחיל לא יצליח להרחיב את תודעתו אל מעבר לנשימה ולהנחיות הבסיסיות של מיקום האברים. בשלב זה הוא חושב שהוא מדייק בתנוחה אבל עדין לא שם לב שהוא לא מדייק את כל הפרטים הקטנים. ככל שאנחנו מתפתחים בתרגול שלנו אנחנו מצליחים להוסיף פרטים נוספים לתמונה השלמה. ולפעמים כשמתרגלים מנוסים חוזרים לשיעורי יסודות הם מגלים להפתעתם דקויות נוספות שלא הכירו. לדוגמא בתנוחת הלוחם השני, חשוב לנעוץ את העקב במזרן (כמו תקיעת היתד) כדי להפעיל את כל השרירים הנכונים בירכיים וברגליים. מאחל לכולנו שנצליח להרחיב את התודעה שלנו וכך נצליח לגלות עולם רחב יותר.

שבת שלום ומבורך,
עדי

נ.ב. השראה מלימוד משותף עם יהושע לימוני בנושא ליקוטי שיחות פרשת ויקהל מספריית חב״ד ליובאוויטש. תודה יהושע.
נ.ב.ב. היתה לי הזכות להנחות השבוע ריטריט יוגה של קורס מורים, הקבוצה הנפלאה, הגמישה והחזקה, תקעה יתד נוסף בדרך להיות דור המורים הבא.