על עמידת ראש ושביעי של פסח

י״ח בניסן ה׳תשפ״א (מרץ 31, 2021)

"בארץ ישראל, אדם שלא מאמין בנסים הוא אדם לא ריאלי" – דוד בן גוריון

מה זה שביעי של פסח? חג שני? זה חג שעומד בפני עצמו? ובכן, הסיפור של החג הזה די מעניין. בליל הסדר חוגגים את היציאה ממצרים, ובשביעי של פסח, ביום האחרון של החג חוגגים את קריעת ים סוף. זה יום שמציינים את העובדה שבני ישראל זכו לצאת ממצרים ולקרוע את ים סוף. הים נבקע ובני ישראל עברו בתוך הים שפינה מקום ליבשה. הדמות המרכזית בסיפור הזה היא של נחשון בן עמינדב. הוא החלוץ. הוא מאמין בציווי האלוקי ״דבר אל בני ישראל ויסעו!" ופשוט מתחיל ללכת פנימה אל תוך הים תוך מסירות נפש, צעד אחר צעד עד שהמים הגיעו לו לגובה הפה ולפתע המים נפתחו/זזו לצדדים. חומות של מים מימינו ומשמאלו ודרך ללכת בה באמצע. כל עם ישראל הצטרפו לנחשון בן עמינדב והלכו אחריו. נס עצום. וכשם שהנס העצום הזה התרחש לפני 3400 שנה, כך הוא קורה לכל אחד מאיתנו ברגע זה. כל אחד מתמודד ברגע זה עם יציאת מצרים הפרטית שלו שלו. יציאה מהמקום הצר, התאוות, היצרים שלנו.

איך זה רלוונטי לנו היום כיוגיסטים?

בכל שבוע בסטודיו אנחנו נותנים דגש מיוחד לתנוחה מסוימת. התנוחה בשבוע שעבר היתה עמידת ראש. התנוחה מורכבת ומחייבת שימת לב להמון פרטים. כמו כן חוזק גופני, שיווי משקל וקצת גמישות. אחד האתגרים בעלייה לעמידת ראש זה הפחד ליפול. אבל אם לומדים את כל השלבים צעד אחר צעד ומתמסרים להנחיות של המורה, התנוחה היא לגמרי אפשרית (לעתים בכל מיני וריאציות אבל בהחלט אפשרית לרוב המתרגלים). כל אחד מאיתנו זקוק לקריעת ים סוף. בפרנסה, בריאות, חינוך, זוגיות, וגם במצב הלאומי שלנו. נחשון בן עמינדב מסר את נפשו כנגד כל הסיכויים. על מה אנחנו מוכנים למסור את הנפש שלנו כנגד כל הסיכויים? חשוב להאמין שאפשר לשנות ולהשתנות ולצאת בטוב מהצד השני של הים. לצאת ממיצר לרווחה.

שבת שלום ומבורך וחג שביעי של פסח שמח!
עדי

נ.ב. השראה מהדברים של הרב דוד לאו על הפרשה.