להקריב כדי להתקרב ללב/פרשת ויקרא/חומש ויקרא

ג׳ בניסן ה׳תש״פ (מרץ 28, 2020)

מבין חמשת חומשי התורה, חומש ויקרא הוא החומש האמצעי. הוא האמצע והלב של התורה. פרשת ויקרא (הפרשה הראשונה בחומש) וחומש ויקרא עוסקים בהקרבת קרבנות. עבודת הקורבנות היום נראית לנו ״פרימיטיבית״ ומעוררת תהיות אבל אנחנו כבר יודעים שכל הכתוב בתורה מאד רלוונטי לחיים שלנו כאן ועכשיו. כדאי להעמיק ולנסות לראות מה מסתתר מאחורי המילים הקדושות והמוצפנות. הרעיון הפנימי של המשכן הוא הקמת המשכן הפרטי שלנו על ידי עשייה חיובית, ואילו הרעיון הפנימי של הקורבנות הוא המלחמה בשליליות וכפרה על חטאים (קרבנות גם מלשון קרבות, מלחמות). תפקיד הקרבן היה להקריב את היצר הגשמי של האדם ולהפכו לנשגב ורוחני. מדובר למעשה בטכנולוגיה רוחנית. דווקא היום , בעידן טכנולוגי של תקשורת ואפליקציות מתקדמות ניתן לנסות ולהבין את סוד הקרבנות. חז״ל הסבירו שהתפילות של היום הן התחליף של עבודת הקרבנות בזמן שבית המקדש היה קיים. התפילות שלנו (לא רק מסידור/ספר, גם תפילות שבלב) הן סוג של מלחמה וקרב נגד השליליות ולכן החשיבות שלהן רבה בדומה לחשיבות הקורבנות (גם הקרבה עצמית, מלחמה בתאוות ונתינת צדקה משמשים היום כתחליף לקורבנות).

איך זה רלוונטי לנו היום כיוגיסטים?

גם היום, כולנו יודעים שחשוב להכיר תודה ולהעריך את מה שיש לנו לתת ולהקריב, וגם לזכור שתמיד עדיף להיות זה שמקריב את הקורבן (זמן, כסף, אנוכיות) מאשר להיות הקורבן הפסיבי (״אכלו לי״, ״לקחו לי״, ״אני קורבן״, ״אין מה לעשות״). כדי לעשות את ההיפוך הזה אנחנו זקוקים למידת הענווה (ענווה זה השורש לכל המידות הטובות). בהקשר לתרגול הפיזי שלנו זה שאומר שבפשטות פורסים מזרן ומתרגלים. קודם מתרגלים ואחרי זה שואלים את עצמנו או את המורה שאלות. זה דורש סבלנות, ממש כמו בתקופה עכשיו של חוסר ודאות. רוצים שניתן את הלב.
אם אנחנו רוצים להתקרב לאור, שכל חריף לא יספיק. את הלב שלנו רוצים שנמסור.
מאחל שנלמד להתאחד ולמסור את הלב אחד לשני.

שבת שלום ומבורך,

עדי

נ.ב. השראה לכתיבה מהדברים של רפאל כהן על הפרשה.